חידוש הקהילות ביישובים המפונים – ערך עליון ודחוף

לפני כשלושים שנה שמעתי הרצאה מפי עזתי אשר הסביר כי אין לו טענות כלפי יישובי היהודים ביהודה ושומרון ועזה, משום שאף יישוב שהוקם לאחר מלחמת יום הכיפורים לא נבנה על חורבות כפר ערבי.

לעומת זאת, לדבריו, במלחמת הקוממיות ב-1948 נהרסו כפרים ערביים ועל חורבותיהם הוקמו יישובים יהודיים. משימת הכוחות הערביים, כפי שהסביר, תהיה להרוס את כל היישובים הוותיקים האלו ולחדש התנחלות ערבית. הוא מנה שמותיהם: ברור חיל הוא בריר – להרוס; כוכב מיכאל הוא כאוכבה – להרוס; חלץ היא חוליקאת – להרוס וכן הלאה.

בימים אלו יישובים רבים בגבול הרצועה שוממים ויושביהם גולים בבתי מלון. כך עדיין שרירה וקיימת הגשמת אחת ממטרות המלחמה של התוקפים אותנו בשמיני עצרת. כל זמן שהיישובים לא אוכלסו מחדש ושבו לפעילות מלאה, לא נוכל לטעון לניצחון.

ההתיישבות הייתה ותהיה ערך מרכזי של המפעל הציוני ויש לכך סיבה עקרונית ואידיאולוגית. רוב מדינות העולם נוסדו בתהליך התפתחותי בדרך הטבע. התאגדות בני אדם שמצאו תנאי קיום באזור כלשהו, יחד מעניקה יתרונות כלכליים והגנתיים. על בסיס התאגדות כזו מתפתחת תרבות ובסופו של דבר מוקמת מדינה המספקת צרכים משותפים. זו צמיחה מלמטה כלפי מעלה, תהליך טבעי של ייסוד וקיום מדינות וגיבוש לאומים.

כפי שכתב מייסדה הרצל בספרו, התנועה הציונית שמה לה למטרה הקמת מדינה יהודית. אולם גם הלאום היהודי שהיה קיים בארץ ישראל בימי בית ראשון ושני התחדש מחוץ למולדת. הלאומיות היהודית הראשונה התגבשה במדבר ורכשה מולדת בכיבושי יהושע. הלאומיות היהודית השלישית התגבשה על בסיס תרבות, מסורת וייעוד משותף מחוץ לגבולות המולדת. בבזל נוסדה המדינה היהודית.

זו התפתחות שבאה מלמעלה כלפי מטה, מרעיון לאדמה, תהליך מנוגד לטבע של התאגדות מדינות. כל תהליך כזה מחייב התבססות על כוח חיצוני לטבע, ובמקרה של המדינה היהודית אלו הן ההיסטוריה והמסורת היהודית מהן נגזרה האידיאולוגיה הציונית.

הלאומיות והתרבות קדמו להתיישבות באדמת המולדת, אולם, כפי שלמדנו ממשה רבנו עליו השלום, במקרה של המפעל הציוני ובניגוד למרבית מדינות העולם, אחיזה בקרקע היא ערך ולא צורך. היא אינה ירושה טבעית מדור דור אלא מורשה, על בני הלאום ליצור אותה בתהליך מנוגד לטבע הגיאופוליטי.

לכן המשימה הראשונה של התנועה הציונית הייתה להיאחז באדמה, והתיישבות בכל חבלי הארץ עיצבה גם את תחומי המדינה. הוריי מנוחתם עדן, שהגיעו לארץ בגיל צעיר מברלין, היו חלק מקבוצת ייקים צעירים שייסדו את קיבוץ שדה אליהו בשנת 1939, בלב עמק בית שאן השומם.

הם לא נטו אוהליהם בלב האזור החם, מוקפים בבדואים, ביצות וקוץ ודרדר, משום שזה היה מקום מושלם לבנות בו בית וקהילה. לא כוחות הטבע והכלכלה ניווטו אותם הישר להתמודדות ממושכת עם פגעי טבע ומלחמה. הם הלכו לשם בשליחות העם היהודי כדי לממש את ריבונות המדינה הבלתי טבעית שעמדה לקום. שמונים שנה לאחר מכן ציינו בסיפוק שאכן השליחות הצליחה ועמק בית שאן נכלל בשטח מדינה היהודית אפילו במפת החלוקה של האו"ם.

מהות המפעל הציוני המנוגד לטבע מעוררת את כוחות הטבע להתנגדות פעילה לעצם קיומו. העובדה שהוא מבוסס על המסורת היהודית מעוררת את חמת מלחמה של כוחות מוסלמיים ובמידה רבה גם את האנטישמיות הפוסט-נוצרית. לכן, כיוון שמפת ההתיישבות האידיאולוגית היא הביטוי הראשון של המפעל הציוני וקדמה להקמת המדינה, היישובים מהווים יעד ראשון במלחמת הכוחות האסלאמיסטיים והבינלאומיים נגד המפעל הציוני.

המרצה המלומד מעזה נתן לכך ביטוי מפורש כאשר הסביר כי יעד ראשון במלחמה נגד היהודים הוא הרס מפעל ההתיישבות. ביום שמיני עצרת תשפ"ד יצאו כוחות אסלאמיסטיים לחסל את ההתיישבות היהודית בנגב. בהמשך פונו גם מרבית ישובי קו העימות בצפון. כל זמן שהיישובים המפונים לא מתחדשים, ניצחון האויב עומד בעינו. לכן חובה לחדש את חיי הקהילות הגולות ביישוביהן בהקדם האפשרי, ולמחוק את רשימת ההישגים של האויב.

זו אינה שאלה של קיום פיזי או כלכלי, אלא קיום רוח המפעל הציוני. יישוב יהודי אינו רק בית ושדה. הוא קהילה אידיאולוגית שמגשימה את הייעוד הציוני. אולם קהילה היא גוף חי בעל לב פועם. חנק הקהילה על ידי עקירה הוא סכנת חיים. המשך הניתוק מסכן את יכולת שיקום הקהילות ולכן נדרש מאמץ לאומי כדי לאפשר את שובן לחיים בבתיהן.

מי שמציע לעצור את הלחימה ולחיות עם האיומים על היישובים המפונים צריך להבין שיש בכך סכנה לאומית למפעל הציוני ועידוד חסר תקדים לאויביו. חובתנו להמשיך בלחימה, בלי הפוגות ממושכות שמעניקות חיים לאויב ומאריכות את זמן הסכנה לקהילות היישובים. קיום מערך ההתיישבות הוא ערך עליון שגובר גם על ערך פדיון שבויים בכל מחיר.

בספר דברים למדנו שלפני יציאה לקרב השוטרים מונעים השתתפות של חייל אשר ארס אשה ולא נשאה, או בנה בית ולא חנכו או נטע כרם ולא חיללו. המשותף לשלושת החיילים הוא שבביתם הם מקיימים ערך לאומי הגובר על ערך הנשיאה בנטל. בניין בית ונטיעת כרם הם יסוד האחיזה בקרקע המולדת, הקמת משפחה היא יסוד של הקמת קהילה. הקהילה שבניה הקימו בתים ונטעו כרמים היא מימוש הקיום הלאומי במולדת.

האחיזה במולדת לא נקבעת על ידי מחנות צבא שהם בהגדרה דבר נייד. אחיזת קבע בקרקע, על ידי בית, על ידי שורשי המטע או הכרם ועל ידי משפחות וקהילות היא תנאי הכרחי לקיום ריבונות לאומית.

הבטחת קיום הקהילות של היישובים בארץ ישראל היא ערך ולא צורך מזה אלפי שנים, הקודם לערכים וצרכים לאומיים אחרים. לכן השבת יישובי קווי העימות לחיים ומניעת התפוררות הקהילות היא משימה לאומית בעלת עדיפות עליונה בימים אלו.

כל התמהמהות משמעה שאותו מרצה עזתי השיג את יעדיו. מותו של יישוב אחד יהווה התחלת תהליך ניווני לאומי וסכנת חיים למפעל הציוני.

פרופ' אלישע האס הוא חבר בחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי, ועמד בראשו עד לאחרונה