מבקר חופשי

(בפייסבוק אני מתבטא בתכיפות על המלחמה. כאן אעלה לפעמים טקסטים שפרסמתי בפלטפורמה ההיא).

1. כמה דברים מפוזרים ששמעתי רק אתמול. אתמול עוד נתגלו בבארי גופות של ילד ואמו שרופים. שני הורים מכפר עזה נרצחו והותירו את ילדיהם בני ה-6 וה-9 יתומים, אחותם בת ה-3 נעדרת ואולי נחטפה. אב ובתו הקטנה בעלת המוגבלויות נרצחו בטבח.

וזה רק מעט מזעיר. צריך לזכור את זה. צריך לחקוק את זה. לא בשביל העלאת הפחד, אלא בשביל הבנת המציאות.

וגם בשביל ליבוי הזעם הנדרש לעשיית מעשים שישנו את המציאות כדי שדברים כאלה לא יישנו.

לא *הכל* מותר לעשות. בהחלט לא. אבל:

2. לא ייתכן ש"חרבות ברזל" יהיה "צוק איתן" משודרג ותו לא. אני מבין, כמובן, שסוגיית מאות בני הערובה שלנו מסובכת. וייתכן ותהיה מתינות בתגובה עד לשחרורם. אבל בטווח הארוך לא ייתכן, פשוט לא ייתכן, שזה יהיה "סבב" ותו לא. רגשות נקמה על מעשי זוועה אינם רגשות פסולים כשלעצמם. אבל לא מטעמי נקמה לא ייתכן להסתפק ב"מבצע". אלא מטעמי הישרדות גרידא. דם יהודים צריך לעלות שוב ביוקר. אם הוא יוכח כזול ירבו הקופצים על הסחורה.

3. ההפרדה בין חמאס לאוכלוסייה הפלסטינית ברצועת עזה היא מלאכותית. צר לי לומר, ועם כל הכבוד לביידן. החמאס נבחר בבחירות דמוקרטיות ומאז לא נעשה שום ניסיון, ולו של הפגנה גרידא, להתעמת איתו. בטח לא משהו כדוגמת מחתרת "הורד הלבן" נגד הנאצים או ניסיונות ההתנקשות בהיטלר, המשמעותיים יותר. אומות צריכות לשלם על בחירותיהן וכך גם הפלסטינים.

אנחנו, להבדיל אלפי הבדלות, שילמנו מחיר יקר על שתי מרידות גדולות ורבות הוד ("המרד הגדול" ו"מרד בר כוכבא") אך חסרות כל סיכוי מדיני באימפריה הגדולה של הזמן ההוא. הפלסטינים *חייבים* לשלם על מעשי נציגיהם. לא בחייהם, אלא אם כן מדובר בנזק שגם דיני המלחמה מכירים בלגיטימיות שלו. אבל ברווחת חייהם בוודאי. ואולי גם:

4. נשמעה דעה, שאם היא נכונה מבחינת תפיסת העולם הפלסטינית אין שום סיבה לא ליישם אותה. הדעה גורסת שמכיוון שלפלסטינים חשובה מאד האדמה, הרי ענישה משמעותית, שאינה כרוכה באובדן חיי אדם, תהיה של צמצום השטח של רצועת עזה והוספת "רצועת ביטחון" לישראל. אם אכן זה מעשה ענישה אפקטיבי (ויש כמובן מומחים ממני לנושא) בהחלט יש לשקול אותו. זה עונש הומני, ללא פגיעה בחיי לא מעורבים, שימחיש שלמעשים זוועתיים יש תוצאות. וגם לאי התקוממות כנגד מעשים זוועתיים.

אני גם מזכיר שמעשה הזוועה הקודם של הפלסטינים – מעשה איוולת גם הוא, שהם שילמו וישלמו עליו בעתיד – האינתיפאדה השנייה עם פיגועי ההתאבדות הזוועתיים לא נעשה רק על ידי החמאס. אלא בתמיכת הרש"פ.

נכון, יש להבדיל בין אבו מאזן לחמאס. בהחלט. אבל תהליך דומה לתהליך החינוכי של הדה-נאציפיקציה שנהגו בעלות הברית בגרמניה עם תום המלחמה חייב להיעשות בתחומי מערכת החינוך של הרש"פ.

5. אני מעריך מאד את ביידן, כמו כולנו, וחלק מהשערורייה של ממשלת המתבגרים והבריונים והבְּערים שמשלה פה בתשעת החודשים האחרונים קשור בזלזול המפגר ממש בידידות עם ארה"ב ועם ביידן.

עם זאת, כציוני, אני לא אוהב את זה שאנחנו נשענים כל כך על ביידן. חלק ממה שצריך לתקן אצלנו הוא שיקום תחושת העצמאות והריבונות שלנו. נכון, הציונות במיטבה, כתנועה מדינית מפוכחת, תמיד ביקשה את הסכמת העמים. הן הרצל והן בן גוריון (בניסוחים של מגילת העצמאות) יצאו נגד תפיסה אובדנית ולא רציונלית של "עם לבדד ישכון" (כזכור, גם יהודה המכבי כרת ברית עם המעצמה העולה במערב, עם רומא, במלחמתו ביוונים). אבל מכאן ועד להסתמכות על כתפי אחרים – ואני לא אומר שזה בדיוק המצב כרגע, אבל הוא מתקרב לשם – הדרך ארוכה. הציונות היא ההיפך מההישענות על הנסיך או השליט וגילויי שתדלנות אצלו. היא עשיית הדברים "במו ידיו", כמו שכתב משה שמיר על גיבור המופת הציוני.

וגם: אנחנו לא מצביעי המפלגה הדמוקרטית דוברי עברית, שחיים במדינה רחוקה מעט יותר מאלסקה מהמרכז האמריקאי, כפי שנראה שחשים אחדים מאיתנו. אנחנו יהודים-ישראלים.

ובהקשר זה: זה לכאורה קטנוני, ואני מעריך מאד את יאיר לפיד, אבל אני רוצה לציין את טעויות ההגייה שלו בציטוט הפסוקים בנאומו המרגש בכנסת, שגיאות שברורות לכל בעל השכלה יהודית בסיסית. לפיד הוא מנהיג אמיתי. ייתכן ואצביע לו גם בעתיד. אבל השגיאות המביכות הללו ממחישות את הצורך בחינוך יהודי-תרבותי שורשי (לא דתי!) כחלק מבניית תחושת הזהות שלנו.

6. אם לא נשמור על יתרון איכותי מול אויבינו לא נהיה פה. ולכן, בין חטאיו הרבים מספור של נתניהו, בוהק כשָני ביטול העסקה שנרקמה עם הרבי מבעלז, החסידות השנייה בגדולה, על הכנסת לימודי ליבה למוסדות החינוך של החסידות. אפילו יותר מגיוסם לצבא, נראה לי חובה להבהיר לציבור החרדי שמדינה מודרנית חפצת חיים לא יכולה לאפשר שיותר ממיליון מאזרחיה יחיו בהשכלה של ימי הביניים. לא נשרוד כך. זאת ועוד:

7. כמובן, שבעקבות אירועי הזוועה מודל צבא העם צריך לחזור ובגדול. אנחנו לא יכולים להסתפק ב"צבא קטן וחכם", בטח אם הוא לא חכם…אנחנו זקוקים לאנשים. בצבא או בשירות לאומי (בשיקום המוסדות הציבוריים, במדינה שמתגלה באוזלת ידה בימים האחרונים). החרדים פשוט לא יכולים לעמוד מנגד, אחרת הם יהיו כרשע שבאגדה שכיוון שהוציא עצמו מהכלל – כפר בעיקר.

ואנחנו זקוקים למבט מפוכח, למספרים, לא לרגש. זה שיש מתנדבי זק"א זה יפה מאד. כמה הם? כמה אחוזים מתוך החברה החרדית הם מונים? האם הם מתנדבים בימים ששקולים לימים בהם מגוייסים חיילינו? לא סנטימנטליות, אלא מבט קר ומפוכח.

וכמובן, אפשר בהחלט להפוך את זק"א לשירות לאומי. הם עושים עבודת קודש, בהחלט. אבל זה צריך להיות מוסדר. חלק כחלק צריכים חלקי החברה הישראלית לתת כתף.

ולהבדיל: גם השיעור הגבוה, כמדומה, של אנשי הציונות הדתית בלוחמים ובנופלים הוא בעל משמעות ארוכת טווח. גם כאן צריך מבט לא סנטימנטלי, לא חובבני, אלא מספרים. אבל אם הנראוּת מייצגת מציאות אמיתית בעלת היקף רחב אז צריך להבין שמי שנוטל על עצמו את תפקיד האליטה המשרתת יהיה זכאי לנקודות רבות בציבוריות הישראלית. אין זה אומר שיש להגשים את חזונות העוועים של קיצוני הציונות הדתית. וגם רוב הלוחמים מהמגזר ממילא אינם אוחזים בהם. אבל זו עובדה – שכאמור, יש לברר את היקפה המדויק – שיש לה השלכות. מי שרוצה להיות אליטה צריך לדעת להקריב. מי שוויתר על הקרבה בל יתפלא אם הוא לא אליטה (וכמובן, חלקים נרחבים בחברה הליברלית לא ויתרו עליה). וייתכן בהחלט ואני עושה עוול ולכן אני מסייג מאד מאד את האמירה האימפרסיוניסטית הזו. הדברים צריכים להתברר מספרית בהמשך.

8. אנחנו חייבים להחזיר ערכים מריטוקרטיים לחברה שלנו. פשוט חייבים. שלטון הליקוקוקרטיה שהנהיג הליכוד הוא פשוט לא-הישרדותי. המלחמה שהכריז נתניהו על השירות הציבורי בתחילת המילניום ועל מערכות המדינה האלמנטריות בשנים האחרונות היא סכנה לקיומנו.

אנחנו צריכים את האנשים הכי טובים במוסדות הציבוריים הכי טובים.

החמאס הפגין יכולות מבצעיות מרשימות ביותר במעשי הזוועה שלו. אני בכלל לא מזלזל, למשל, בתזמון הירי לירושלים בשעת פתיחת מושב הכנסת על אף שלא היו בו נפגעים והוא היה חסר סיכוי מלכתחילה. זו הפגנה מרשימה של יכולת ללוחמה פסיכולוגית.

אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לא לבחור את האנשים הכי מוכשרים לניהול המערכות הכי חשובות וציבוריות שלנו. פשוט לא יכולים. ולכן:

9. נכון, נמתין עם הפוליטיקה עד סוף המלחמה. אבל זה צריך להיות מושכל יסוד: נתניהו חייב ללכת. אם עמית סגל הבין זאת, כולם יבינו זאת.

אני שם בצד את היותו המשסע הגדול, המפרק הגדול, דובר אי-האמת הגדול. וכמובן, כל הדברים האלה הם הישרדותיים ממש: גם לדבר אמת. מי שרוצה לשרוד צריך לנתח נכון את המצב ולדבר אמת אודותיו.

אבל אני מניח את זה בצד והולך לשיטתם של תומכי ביבי ופונה אליהם ישירות: נגיד, שהכל נכון, אתם צודקים. ביבי הוא מנהיג גדול שנרדף באופן לא הגון על ידי מוסדות המדינה, ה"דיפ סטייט" וחצי מהעם. נניח שאתם צודקים. עדיין העובדה החותכת היא שהמנהיג הדגול הזה מפצל את העם לשניים. חצי מהעם לא מאמין למילה שיוצאת מפיו. הוא מכשול ענק לשיקומה של החברה (אני מזכיר שמלבד תשעת חודשי הבלהה של הממשלה הזו והפילוג שיצרה ישראל נקלעה בגלל ביבי לשנים של סבבים אינסופיים של בחירות שהחלישו אותה גם הם).

ולכן, גם לשיטתכם (למרות שאני מאמין שמי שעוד מחזיק ממנו הוא מיעוט שבמיעוט): הוא חייב ללכת, על מנת לשקם את החברה הישראלית.

10. האמריקאים מדברים על החוק הבינלאומי. מעניין אותי, ברצינות, לשמוע למומחה כיצד נשמר החוק הזה במלחמות שניהלה ארה"ב. וניהלה אותן לא בתוככי ארצה, וניהלה אותן כמעצמה עולמית, לא כמדינה מאויימת עם יכולות מרשימות אבל לא לא מנוצחות.

11. התרגלנו, כן? אבל פשעי מלחמה הם אלפי הרקטות על ישראל. כשאני יושב בחדר שאינו ממ"ד, בלב תל אביב, עם ילדיי הקטנים, ומחכה ליירוטים וחושש מהפספוסים אני מזכיר לעצמי שזו מציאות לא נורמלית. מישהו מנסה לרצוח את ילדיי הקטנים גם עכשיו.

12. פשעי מלחמה לא נגמרו בשבת ה7.10. פשעי המלחמה הנמשכים כל דקה, כל שנייה, הם גם החטיפה של נשים, תינוקות, ילדים, קשישים וגברים בעזה. צריך לעשות הכל כדי להחזירם. וזה כולל פגיעה דרמטית באיכות החיים וברכוש של מיליוני עזתים, אם זה מה שמנהיגינו חושבים שמתאים.

13. אני מאמין שחשוב לשמר את ההבחנה בין "נרצחים" ל"נופלים". כלומר, בין אזרחים (או חיילים שנרצחו לא בשדה הקרב) לבין לוחמים שנפלו במלחמה מול המרצחים האלה. זו חלק ממהות הציונות: אנחנו עם שמגן על עצמו בעצמו. "במו ידיו". וסיפורי הגבורה שאתה שומע, על חיילים וכיתות כוננות, מפעימים ואמיתיים וייחקקו לעד בתולדות ישראל. המלחמה הזו הייתה פשלה איומה של הצבא כמערכת, אבל הלוחמים בשטח, וכיתות הכוננות, נלחמו כאריות, כשהיתרון המספרי חלק גדול מהזמן אצל אויבינו.

להחזרת שבויינו!

להבסת אויבינו!