יהודי בוכרה היו בונים סוכות מיוחדות. הדפנות של הסוכה שלהם היו עשויות משטיחים, שכיום הם יקרי המציאות. נשות בוכרה ידעו לרקום שטיחים עם קשרים מיוחדים שיצרו שטיח עבה וקשיח. נשים צעירות ובנות המשפחה עסקו כל השנה בייצור שטיח חדש לסוכה של השנה הבאה. משפחות יהודיות היו מתחרות ביניהן מי תייצר שטיח יפה יותר ומעוטר יותר. התוצאה היתה מרהיבה, מספרים מי שזכו לראות סוכה בוכרית אסלי. כמו בצילום בשחור/לבן שבראש העמוד בו רואים סוכה שצולמה בשנת 1900.
הסוכה המיוחדת מעוררת אותנו להכיר קצת יותר את יהדות בוכרה, שהיא למעשה יהדות אוזבקיסטן.
בוכרה היא הגלות השניה העתיקה ביותר. הראשונה היתה גלות בבל לאחר חורבן ביהמ"ק הראשון, שכללה גם את יהדות פרס. המלך אחשוורוש מלך מהודו עד כוש, ובימיו נדדו חלק מיהודי בבל ופרס צפונה, והתיישבו גם במרכז אסיה. עד ימינו השפה של יהודי בוכרה היא ניב של פרסית וטג'יקית עם מלים עבריות. משהו כמו היידיש ליהודי גרמניה, או הלאדינו ליהודי ספרד.
למעשה, ההיסטוריה היהודית של אוזבקיסטן עתיקה יותר מההיסטוריה של האוזבקים. ראשוני היהודים מתייחסים למוצאם בתקופת השבי האשורי של עשרת השבטים. כתוב בתנ"ך: ”בִּשְׁנַת הַתְּשִׁעִית לְהוֹשֵׁעַ, לָכַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שֹׁוֹמְרוֹן וַיֶּגֶל אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה, וַיּוֹשֶׁב אוֹתָם בַּחְלַח, וּבְחָבוֹר, נְהַר גּוֹזָן, וְעָרֵי מָדָי" (מלכים ב יז/ו). יש רבנים שגורסים שבוכרה זה שיבוש של "חבור".
יש גם טענה שבני שבט ראובן הם שנתנו לעיר בוכרה את שמה, שבארמית זה "בכור". גרסה אחרת טוענת שהם בני שבט אפרים שהוכתר לבכור יעקב, "אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא". נחלת שבט אפרים היתה במורדות השומרון. השם "סמרקנד" פירושו "עיר השומרון". "קנד" זה עיר, והמילה "סמר" זה שומרון.
לאורך הדורות היתה בוכרה העיר הדומיננטית מבחינה יהודית, ורבניה השפיעו על תפוצות ישראל בכל מרכז אסיה. לכן גם יהודים שחיו בערים אחרות נקראים "בוכרים". זה כמו שבחו"ל יקראו גם לחיפאים ולאילתים בשם "ירושלמים".
בשלהי המאה ה19 הגיעו לטשקנט ולסמרקנד יהודים שברחו מהפוגרומים ברוסיה ובאוקראינה. חלקם הגיעו גם לאוזבקיסטן התארגנו והקימו לעצמם בתי כנסת, בתי ספר, וקהילות, וכך נוצרו שתי קבוצות יהודיות- "הבוכרים" שהיו הרוב, ו"האשכנזים". הבוכרים נחשבו האליטה המקומית.
כיתת לימוד תורה בחצר בית הספר היהודי בבוכרה (ויקימדיה)
במלחמת העולם השניה התקדמו הכוחות הגרמניים מזרחה, ומפולין וליטא ברחו עשרות אלפי פליטים והגיעו גם לאוזבקיסטן. בתוך זמן קצר הפכו האשכנזים האלה להיות הרוב בין יהודי אוזבקיסטן. בטשקנט וסמרקנד נפתחו אז ישיבות 'תומכי תמימים' של חסידות חב"ד.
כל הבוכרים היו שומרי מצוות, ורוב האשכנזים היו חילוניים. זה יצר נתק בין שתי הקהילות. הנתק בין הקהילות היה כה גדול, עד כדי כך שהמומחה ליהדות בוכרה, דוד איסחקוב, כיום תושב רמלה, אינו יודע כמה אשכנזים היו אז במדינה. זה לא מעניין אותו, והוא אינו סופר אותם, תרתי משמע. לדבריו, אחרי מלחמת העולם הקהילה האשכנזית התאיידה, והאשכנזים עזבו בהמוניהם לארץ ישראל או חזרו לפולין.
יהודי בוכרה היו ציונים עוד לפני שהרצל הקים את התנועה הציונית. בשנת 1889 עלו ארצה משפחות בוכריות, ובנו מחוץ לחומת ירושלים שכונה חדשה. קראו לה "רחובות" בגלל הפסוק: "וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחוֹבוֹת, וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ". זו היתה שכונת הפאר של ירושלים באותם ימים. כיום היא נקראת "שכונת הבוכרים".
לאחר פתיחת שערי בריה"מ בשנות ה70 החל גל עליה של יהודי אוזבקיסטן, ומהקהילות הגדולות נותרו רק עשרות יהודים.
אתרים יהודים באוזבקיסטן
האתר התיירותי באוזבקיסטן המפורסם ביותר בעולם הוא כיכר רג'יסטן בסמרקנד, וגם לה יש היבט יהודי. לאמיר של בוכרה היה יועץ יהודי שהציע להפסיק לתמוך כלכלית בסמרקנד. כאשר זה נודע לשליטי סמרקנד, שלחו חוליית חיסול להרוג את היהודי. כשהגיעו לביתו הוא אמר להם שאם ישאירו אותו בחיים, הוא ילמד אותם את סודות הארכיטקטורה לבנות מינרטים ומבנים עמידים למשך דורות. כשסיים ללמד אותם, הם באו שוב להרגו. הפעם אמר להם שאם ישאירו אותו בחיים, הוא ילמד אותם את סודות הקרמיקה הכחולה שצבעה לא ידהה לעולם. בסוף הקורס המזורז הוא ניסה לברוח, והם רדפו אחריו והרגוהו. זכרו נשמר לעולם באמצעות מבני הציבור הרבים בכל אוזבקיסטן שמצופים בקרמיקה כחולה.
אוזבקיסטן היתה תחת שלטון קומוניסטי, אך באוזבקיסטן לא הצליח הרוסים לדכא ולבטל את היהדות. היהודים גרו בצוותא בשכונות שנקראו "מַחֲלָה" (במלעיל). למרות שכיום אוזבקיסטן כמעט התרוקנה מיהודים, נותרו בה בתי כנסת יפים ובתי עלמין יהודים.
בתי כנסת
בסמרקנד נמצא בית הכנסת העתיק "גוּמְבָּז" (הכיפה) שבמרכז התקרה שלו יש כיפה גדולה שמבפנים היא צבועה תכלת. הקירות מצופים עץ עם תחריטים יפים, ומעליהם תבליטי אבן שחלקם מוזהבים.
על עמוד החזן מצאתי את הסידור המתוק הזה:
בעיר בוכרה שוכן בית הכנסת העתיק "עטרת חזקיה". הקמתו קשורה לבניית מסגד נאדיר דיוואן ביגי לפני 500 שנה. צמוד למסגד התגוררה אלמנה יהודיה. הוואזיר רצה לחפור באר על שטח ביתה, ולכן הציע לרכוש את ביתה בכל מחיר. כאשר היא סירבה, הוואזיר הורה לחפור מהנהר תעלה שתציף את ביתה. היא נכנעה, והסכימה למסור את ביתה לוואזיר בתמורה למגרש לבניית בית כנסת. הוואזיר נתן לה את המגרש הפרטי שלו, והיהודים בנו עליו את בית הכנסת הזה. בשארית חייה היא התגוררה בעליית הגג של בית הכנסת.
בטשקנט פועל בית הכנסת "בית מנחם". הוא נראה מודרני כמו ביכנ"ס רגיל ברעננה או ברמת חן, אבל כדאי לבקר בו בגלל המוזיאון היהודי הקטן שבעזרת הנשים. הפריטים המעניינים ביותר הם סידורים ומחזורים בתוך כריכה של ספרי לימוד במתמטיקה ופיזיקה, שמעידים כיצד חיו היהודים בתחושה של מעין אנוסים.
בתי קברות
קבר דניאל הנביא שוכן בפאתי סמרקנד. לפי המסורת כאן קבורה רק רגל של דניאל. האמיר טימור לנג התקשה לכבוש את פרס, והוסבר לו שכוחו של דניאל הקבור בשושן, הוא ששומר על הפרסים. טימור ציוה להביא לסמרקנד את עצמות דניאל הנביא, אך הם הצליחו להוציא רק עצמות רגל אחת, וחזרו לסמרקנד.
מאז התהפכה מגמת הקרבות, וטימור חזר לנצח. הוא הבין שזה בזכות עצמות דניאל. לכן טימור הורה לקבור אותן ולבנות מצבה "מכובדת וגדולה", כדי שלא ידעו שרק רגל אחת קבורה כאן. בונה המצבות הבין את המילה "גדולה" כפשוטה, ובנה מצבה באורך 18 מטר. המקום הפך קדוש גם למוסלמים ולנוצרים.
בית העלמין היהודי בסמרקנד מחולק לאזור בוכרי ולאזור אשכנזי. האזור של הבוכרים מטופח מאוד, שבילים מרוצפים וערוגות ומדשאות, בין המצבות עצי נוי ובצד השבילים יש גם ספסלי ישיבה. האזור האשכנזי נראה מוזנח ושומם.
הנאצים הגרמנים לא הגיעו לאוזבקיסטן. אבל הרבה חיילים יהודים בצבא רוסיה נפלו בקרבות במלחמת העולם השניה. בכניסה לכל בית עלמין יהודי רואים מצבת זכרון שעליה חקוקים שמות של חיילים יהודים מקומיים. לצידם פסל גבוה של האם השכולה הבוכיה על בניה.
בית קברות יהודי מיוחד נמצא גם בעיר שחריסאבז מדרום לסמרקנד. מול שער הכניסה נמצא מתחם בית העלמין העתיק ששטחו כ100 על 500 מטרים. לאחרונה הוא רוצף מחדש, הונחו עליו 1,200 מצבות בטון אחידות. אין שמות על המצבות, מלבד מצבות אחדות שעליהן הונחו שרידים של מצבות מקוריות.
אוזבקיסטן קשורה גם לפרשת 'ילדי טהרן' בישראל. למעשה, ילדי טהרן אינם ממוצא פרסי, אלא ילדי פולין. כאשר הגיעו לאוזבקיסטן פליטים יהודים במלחמת העולם השניה, הוקם בסמרקנד בית יתומים יהודי. בטהרן היה קל יותר להתקיים, ולכן העבירו את בתי היתומים לטהרן. הסוכנות היהודית התארגנה להעלות ארצה את הפליטים היהודים שהגיעו לטהרן, ובכללם גם את 'ילדי טהרן'.
"פרשת ילדי טהרן" היתה סערה ציבורית בישראל היכן ייקלטו הילדים האלה. תנועת המזרחי והחרדים רצו לקלוט אותם, בגלל שרוב הילדים באו מבתים דתיים והיו עם פיאות. גם התנועה הקיבוצית רצתה אותם ככוח אדם זול לעבודה. לבסוף אלף הילדים מהמשלוח הראשון חולקו בין הדתיים והקיבוצים, ואילו החרדים זכו רק בפירורים. פרשת ילדי טהרן גרמה לחרדים להקים מפלגות, כדי שגם להם יהיה כוח פוליטי. את הלקח הזה הם מיישמים עד ימינו.
הכותב היה אורח של משרד התיירות האוזבקי ושל חברת התעופה Qanot Shark