לראשונה: תוכני מוזיאון הרצל תורגמו לערבית

לאחר תהליך עבודה שנמשך חודשים ארוכים, ושבוצע על ידי מרכז הרצל של ההסתדרות הציונית העולמית, מוזיאון הרצל שבמרכז הרצל משיק את הסיפור של חוזה המדינה ואת הרעיון הציוני גם בשפה הערבית.

מטרת המהלך היא להנגיש את התכנים לאזרחי ישראל דוברי הערבית, וגם למאות מיליוני דוברי ערבית נוספים בכל העולם. "בימים שבהם ערכי היסוד שלנו כחברה מתערערים, אין גאווה גדולה יותר מאשר להנגיש את מוזיאון הרצל בשפה הערבית", אומר דרור מורג, ראש המחלקה למעורבות חברתית בהסתדרות הציונית העולמית, שבמסגרתה פועל מרכז הרצל.

מורג מדגיש את החשיבות הערכית בעצם התרגום. "בכך אנחנו מגשימים חלק נוסף במורשתו המוסרית של בנימין זאב הרצל, הרואה בשוויון בין כל אזרחי המדינה נדבך עליון ברעיון הציוני. אני מזמין את הציבור הערבי בישראל על כל גווניו לבקר במרכז הרצל, כדי להכיר, ללמוד ולקיים שיח מורכב ומכבד".

הצוואה של הרצל

בין התכנים שתורגמו: תכנים היסטוריים הנוגעים לדמותו של הרצל ולפועלו, עובדות היסטוריות על הקונגרס הציוני הראשון ומידע על הרעיון הציוני ועל מורשת הרצל.

המרכז ביצע תהליך קפדני של תרגום רבים מהחומרים המוצגים במוזיאון, כולל סרטוני הדרכה, חוברות מידע ומידע שיועלה לרשת, ובתקופה האחרונה החל בגיוס של מדריכים דוברי ער בית ועברית. התכנים שיועלו לרשת ושיונגשו במרכז מיועדים להעניק לערביי ישראל ולדוברי ערבית בעולם מידע מהימן על ערכי הציונות, מידע שהעניין בו גבר לאור הסכמי השלום שנוצרו במסגרת הסכמי אברהם.

פיילוט סיורים ראשון בשפה הערבית המיועד לקהל דובר ערבית יתבצע כבר בתקופת החגים הנוכחית. השפה הערבית היא השפה התשיעית שבה מועברים תוכני המוזיאון, הנמצא בהר הרצל שבירושלים, בסמוך למקום קבו רתו של חוזה המדינה.

אורי זכי, יו"ר מרכז הרצל: "'צוואתי לעם היהודי: התקינו את מדינתכם באופן שהזר ירגיש טוב בתוככם', כך כתב הרצל ב .1899 בהובילי את הנגשת מוזיאון הרצל בשפה הערבית, אני מאמין שאנו מקדמים את מורשת הרצל.

"בכך שהוספנו את השפה הערבית על שמונה השפות האחרות שבהן מונגש המוזיאון, עשינו תיקון ברוחו של הרצל. ליווינו את ההנגשה הטכנית בכתיבת תוכנית מיוחדת המיועדת לאזרחים הערבים שיגיעו למוזיאון, מתוך הכרה בכך שביקור כזה הוא מורכב יותר עבורם, תוכנית שבכתיבתה השתתפה גם מחנכת ערבייה.

"מכתביו וממעשיו של הרצל, מייסד הציונות המדינית, עולה תפיסה של קיום משותף, של דאגה למיעוט הערבי במדינה שתקום ושל שוויון בכל תחומי החיים. זו יכולה להיות התחלה מצוינת לה כרה של התנועה הציונית, דווקא בתקופה מתוחה ביחסים הפנימיים בישראל. נפעל לכך שיגיעו מבקרים למוזיאון מהציבורים הערבי והדרוזי, וכן תיירים מהעולם הערבי, שנפתח בהדרגה לישראל. אם נרצה, אין זו אגדה".