1. תעשיית השופרות
סטארט־אפ מקורי השיקה ממשלת נתניהו בחודשים האחרונים. היא מהדהדת רמז כלשהו או סימן להתפתחות כלכלית חיובית. הרושם שנוצר הוא שישראל חזרה לשנת 1948 ולא ראתה מעולם משקיעים זרים, או שכאילו ההשקעות בהייטק לא הגיעו רק לפני חצי שנה ל־4% מסך ההשקעות בעולם.
תעשיית השופרות משגשגת אצלנו בדרך כלל בראש השנה. מתחילת 2023 כל שבוע הוא חגיגת תרועות שופרות. התופעה מוסברת בכך שבתוך תוכם שרי הממשלה מבינים שגחמת שר המשפטים יריב לוין לרפורמה הינה פיגוע מיקוח לכלכלה ולאזרח.
בהצבעה חשאית לא יחששו פוליטיקאים הגונים לתת לביטוי לחששותיהם. הרי הם מבינים בעצמם שבכל פעם שבנימין נתניהו מודיע על המשך הרפורמה, הבורסה מתהפכת, המדדים יורדים, הדולר מזנק ומצב הרוח הפיננסי צונח. זה גורם לדיכאון כללי. וזה עושה לי די עצוב.
אני מוכן להתערב כאן ועכשיו ששנייה אחרי שנתניהו יודיע על גניזה מוחלטת של הרפורמה, הבורסה תזנק בשלב הראשון לפחות ב־5%, הדולר ייחלש ב־3%, וחברות הדירוג יודיעו על שיפור באופק הדירוג למשק. הבונוס של נתניהו הוא זימון לביקור בארה"ב. אז מי מרים את הכפפה?
אבל זו לא חוכמה. כל יועץ השקעות זוטר מבחין בכך שהבורסה בישראל ירדה מתחילת 2023, בעוד בארה"ב היא משגשגת. השקל פוחת לעומת הדולר, ואלמלא השקעות הגופים המוסדיים במניות בחו"ל, תשואות קופות הגמל היו שליליות.
אין בכלל ספק שהרפורמה המשפטית היא רעל פיננסי לבורסה, לאינפלציה ולכלכלה. ובכל זאת אני מוכה בתדהמה בכל פעם מחדש כיצד ממשיכים להפיץ פייק ניוז ונימוקים שאין להם קשר למציאות.
נתניהו, בצלאל סמוטריץ', ניר ברקת ואחרים מבינים היטב שמדובר בהנדוס התודעה במקרה הטוב, ובנאיביות עסקית במקרה הגרוע, אך הם בשלהם. כשהם מהדהדים נתונים לא מבוססים או זמניים, הם מרמים את עצמם, או מה שיותר גרוע – את שרי הממשלה.
אז מה היה לנו השבוע? נתניהו שיווק פגישה עם צפרא כץ, מנכ"לית אורקל העולמית, ודן איתה באפשרות להגדלת הפעילות בישראל. כץ, תושבת חולון לשעבר, מבקרת בישראל בתדירות של פעם בשנה, ואף אחד לא חשב עד היום להדהד את ביקור הישראלית לשעבר.
אבל התופעה התחילה עוד קודם לכן, כשנתניהו התרברב בנייר עמדה של אנליסט זוטר מבנק ההשקעות ג'יי.פי מורגן, שהמליץ להשקיע בישראל. זה נמשך בטענה שלפיה בשבועיים האחרונים השקל התחזק לעומת הדולר למרות הרפורמה, אף שבפועל הסיבות לכך היו ההערכות בדבר הסכמות על מתווה הנשיא.
"ברוך השם, איך שזה נראה מתחילים לראות את האור בקצה במה שנוגע לאינפלציה. נמשיך בעזרת השם להתנהל באחריות ולעשות מה שתלוי בנו להיאבק באינפלציה ולהוריד את יוקר המחיה", צייץ שר האוצר בסוף השבוע בעקבות פרסום מדד מאי שעלה ב־0.2% בלבד.
סמוטריץ' עשה לעצמו מנהג. כשיש מדד מחמיא, הוא מצייץ כציפור שיר. אבל כשיש מדד גבוה, כמו זה של אפריל שעלה ב־0.8%, הוא מקונן כעורב. אבל בואו לא נתבלבל. מדדי המחירים לצרכן אינם בזכות שר האוצר, אלא למרות פעילותו.
האחראי להתכווצות המדד האחרון (שהתבטא החודש בעיקר בקיפאון במחירי המזון ובירידה במחירי הריהוט) הוא הנגיד פרופ' אמיר ירון. שר האוצר נוהג לקחת קרדיט כשיש בשורות חיוביות כמו גידול לא צפוי בצמיחת המשק ברבעון הראשון לעומת התחזיות, אבל כשמשהו משתבש, כמו העלאת תעריפי התחבורה הציבורית ב־12%, הוא נעלם.
במקרים עגומים שכאלה, האשמות הן כמובן הממשלה הקודמת והתקשורת, ובכללה קרן מרציאנו, נציגתה הטלוויזיונית של המדיה העוינת. השבוע הצטרף למועדון המושמצים בחסות סמוטריץ' גם הנשיא יצחק הרצוג. ברוך הבא.
אפרופו הנגיד, במקום לקבל מחמאות על ההישג הזמני במדד, שר המורשת עמיחי אליהו (עוצמה יהודית), שירש את דודי אמסלם כפה הגדול התורני, הדביק לנגיד את הכינוי "פרא אדם" ועוד מספר פנינים.
אלא שהבעיה שנוצרת אינה כלפי פרופ' אמיר ירון האיש, אלא כלפי האישיו שהוא בנק ישראל. כל גורמי המקצוע הרלוונטיים בעולם מעוניינים בעצמאותו של הבנק, שהיא הנכס הגדול ביותר של כל ממשלה בישראל. קללות המוטחות בנגיד דומות בעיני העולם לקללות של אדם כלפי עצמו על שזכה בפיס או בלוטו.
עם ביטויים כאלה, עצמאות בנק ישראל בסכנה, ואנחנו באותה הקלחת. אבל שיא הפרגון העצמי היה בהודעת משרד ראש הממשלה ושר האוצר (ההודעה לא שוגרה מטעם אינטל) על החלטת ענקית השבבים הבינלאומית להשקיע בישראל 25 מיליארד דולר עד שנת 2027.
כל הכבוד. באמת כל הכבוד. זה חשוב לתעסוקה, ליצוא ולמוניטין. אבל מומלץ שניקח פסק זמן קצר מהאופוריה ונשאל האם בכלל יש השקעה? האם מדובר באמת במפעל חדש? אינטל לא אישרה עד לרגע כתיבת שורות אלה שההשקעה אכן תצא אל הפועל.
ונניח שכן. בואו נחשוב לרגע קט מה ניתן לעשות עם 3.2 מיליארדי הדולר שאינטל תקבל כמענק השקעה. אפשרות אחת היא שהאוצר היה מפזר את הכסף כתמריץ ליותר מחצי מיליון עסקים קטנים. האם זה לא היה אפקטיבי יותר מבחינת היקפי התעסוקה למשל?
בכל מקרה, למנף החלטה שהחלה להתגלגל עוד בשנת 2019 ולהפוך אותה לפסטיבל עוצמה יהודית, זה מוגזם, הזוי, קרתני וחסר פרופורציות. זה רק מראה על אומללות הממשלה. מעוצמת התגובות ניתן היה לרגע לחשוב שדירוג האשראי של ישראל זינק ל־AAA.
איך נהג לומר רס"ר גדוד המילואים שלי בעיצומם של האימונים אי־שם במדבריות הדרום על הישג מפוקפק כלשהו? - "באין ציפור שיר, גם עורב זמיר".
2. שיחת נזיפה
מנהלי הבנקים הוזמנו באמצע השבוע לפגישה עם נגיד בנק ישראל, שלא ניתן להגדיר אותה אחרת אלא כשיחת נזיפה. נזיפה על שום מה? על כך שהם מתנהגים כגורם עסקי נורמלי ומנסים להרוויח ביושר את הפערים בין ריבית הזכות לריבית החובה?
המפגש עם הבנקאים הוא מביך. אין אפשרות שסצינה כזאת הייתה מתרחשת בארה"ב, כשנשיא הפד מתלונן בפני הבנקאים על כך שהם לא משלמים מספיק או גובים יותר מדי. לא זכורה לי פגישה כזאת בכל גל העלאות הריבית בשנה האחרונה.
ובכלל קיים סימן שאלה לגבי חוקיות הפגישה. האם זימון מנהלי הבנקים לפגישת תיאום ציפיות שבה מונחתים מסרים על גובה הריבית והעמלות אינה מהווה עבירה לכאורה על חוק ההגבלים העסקיים? על הרבה פחות מזה נקנסו לפני 25 שנים מנהלים בחברות הביטוח ועמדו להישלח לכלא.
אבל גם בתוך בנק ישראל הדעות על התנהלות הבנקים חלוקות. המפקח על הבנקים הפורש יאיר אבידן הדגיש יותר מפעם אחת ש"תמסורת הריבית" (המהירות שבה מעדכנים את הריבית בעקבות החלטות בנק ישראל) היא סבירה. מה זה סבירה? היא אחת הטובות בעולם.
למרות זאת, הנגיד מזמן את מנהלי הבנקים לפגישה מתוקשרת ומאיץ בהם ללא בושה ומבלי לגמגם להתחשב יותר בלקוחות עם הפלוס ועם המינוס וללכת לקראתם. זה קורה אף שכולם, כולל הנגיד והמפקח על הבנקים, מודים שהמערכת הבנקאית תחרותית.
הבנק המרכזי עצמו הפעיל בשנתיים האחרונות לא מעט צעדים לעידוד התחרות, ובכלל זה האפשרות לעבור מבנק לבנק בלחיצת כפתור. מדובר במהלך סופר־ אפקטיבי העושה את שלו, גם אם בסופו של דבר הלקוח משתכנע להישאר בבנק המקורי.
הלקוחות חייבים לצאת מאזור הנוחות ולהיות פעלתניים יותר. הביקורת נגד בנק לאומי על כך שהוא משלם 1% בלבד על יתרה של עד 10,000 שקל בעו"ש אינה במקומה. 1% זאת "ריבית עצלנות", המשולמת ללקוחות שמעדיפים שהכסף שלהם ינוח בעו"ש בלי לעשות פעולה כלשהי.
הלקוחות חייבים לצאת מאזור הנוחות, לקחת את הכסף או חלקו, ולהשקיע אותו בפיקדון לחודש או שלושה חודשים בלחיצת כפתור באפליקציה. אז יגלו לפתע שהריבית מזנקת ל־3% לשנה ואף למעלה מכך.
אלא שברגע האמת הנגיד קרס תחת הלחץ והפיל את התיק על הבנקאים. כפי שקבע הנגיד המיתולוגי דוד הורוביץ, הנגיד צריך לשמש כמצפן וכמצפון. פרופ' ירון שימש בישיבה האחרון כמצפן, כשכיוון להעלאת ריבית, אך לא כמצפון.
נראה שאיבד את עשתונותיו לאחר שבמהלך הישיבה הרים את קולו וקבל על שנותר בודד במערכה בעוד הבנקאים מדירים את רגליהם מהכנסת. "אתם לא באים לכנסת, ואני לא יכול להמשיך להיות השכפ"ץ שלכם", התלונן פרופ' ירון. במהלך השיחה היה ברור לחלוטין שהנגיד דורש מהבנקאים פעולה מיידית בנושא הריבית על הפלוס והריבית על המינוס.
הוא דרש שהבנקאים יכינו מתווה לתשלום ריבית על יתרות עו"ש, יעודדו לקוחות לסגור כסף בפיקדונות, ויציגו תוכניות סיוע למקבלי משכנתאות ובעלי אוברדרפט.
אלא שהבנקאים לא נותרו חייבים ותקפו את מעורבות בנק ישראל. מנכ"ל הפועלים דב קוטלר העיר: "בשום מקום בעולם לא מקובל שמתערבים בנושא התמחור הבנקאי". מנכ"ל דיסקונט אורי לוין הוסיף: "נושא הריביות הוא מצב נקודתי, ואסור לקבל בעיתוי זה החלטות ארוכות טווח".
מנכ"ל בנק מזרחי טפחות משה לארי: "התערבות הרגולטור בריבית מנוגדת לאמנת באזל" (המסדירה את דרכי ההתנהלות של הבנקים בנושאים שונים). ואילו מנכ"ל בנק לאומי חנן פרידמן, שהיה הראשון לשלם ריבית על היתרות בעו"ש, הוסיף: "בעת הזו נכון לעשות צעדים שנכונים לעת הזו כך שיהיו בתוקף לא לטווח הארוך. בנק ישראל אינו צריך להתערב במחירים. נתנו ריבית על עו"ש ללא התערבות רגולטורית, אבל הדבר החשוב הוא לעודד לקוחות בשלל אמצעים להעביר כסף לפיקדונות. את האוברדרפט יש לפתור בשקיפות".
אבל לבנקאים אין שום ברירה, והם ייאלצו להתיישר עם גחמות הנגיד. יש לו מספיק מנופי לחץ כדי לעשות צרות לאותו בנק סורר שיעז שלא להגיד אמן.
אז מה קרה לנגיד? הסבר אחד הוא שהלחץ עושה את שלו והנגיד קורס תחת הלחץ, אף שהוא עצמו אמר שלא ניתן לכופף אותו. אבל דברי נאצה בזויים מצד פוליטיקאים מהקואליציה נגדו עושים כנראה את שלהם, והגב הזקוף מתכופף.
עיתוי הפגישה מוסבר גם בסיום כהונתו של הנגיד והמורשת שיותיר אחריו. ייתכן שפרופ' ירון סבור כי פגישה כזאת תעלה את סיכוייו לקבל קדנציה נוספת. אם זה יקרה או לא, אצל נתניהו אי אפשר לדעת. החלטה סופית בנושא תתקבל בספטמבר.
וייתכן, וגם זאת אפשרות, שהבנקאים באמת הגזימו ופערי הריבית גבוהים מדי. אבל גם אם נניח לרגע שכן, נתוני הרווחיות אינם משתקפים במחירי מניות הבנקים. וחוץ מזה, ואחזור על כך בפעם המיליון, הבנקים נשלטים על ידי הציבור דרך הגופים המוסדיים המחזיקים ב־85% ממניותיהם. הרווח שלהם הוא הרווח שלנו.
3. דוחות חציוניים
השבוע הבא (30 ביוני) הוא המועד שבו החברות הבורסאיות סוגרות את המאזנים למחצית הראשונה של 2023. ניתן לקרוא לכך חציון המהפכה המשפטית, שכן הוא אמור להכיל את כל הנתונים שהשפיעו על התוצאות.
נתוני הרבעון הראשון היו מבחינה זו רמז להמשך, עם הבדלים מסוימים. הדוחות הושפעו בראש ובראשונה מעליית הריבית התלולה, מהאינפלציה המתעוררת (הרלוונטית במיוחד לבנקים) ומהאצת הפיחות של השקל לעומת הדולר.
מגמות אלה הינן בחלקן חלק מהכלכלה העולמית, אבל גם למהפכה המקומית הייתה השפעה. המניות הושפעו ממשתנים אלה לכאן או לכאן. אדגיש תחילה כי ההערכות לגבי הרווחים (או ההפסדים) הן הערכות שלי בלבד, ואינן מסתמכות על מידע פנים כזה או אחר.
נתחיל בסקטור הבנקאות, שם אין צורך בכסיסת ציפורניים בהמתנה לתוצאות. למרות כל הקיטורים, הענף ימשיך להרוויח בזכות הגידול במרווחי הריבית, המשכנתאות ופערי המדדים בין תקופות הדוחות. ייתכן שבנק לאומי יחזיר חלק מההשקעה של כמיליארד שקל שמחק ברבעון הראשון בנשיונל ואלי האמריקאי עקב הירידה הנמשכת במניותיו.
עקב ההאטה המסתמנת, סביר שהבנקים יגדילו את ההפרשות בגין הפסדי אשראי. בענף הביטוח ניכר המשך השיפור בפעילות החיתום בביטוחים אלמנטריים (בעיקר בביטוח רכב ורכוש) ובביטוחי בריאות.
עליית הריבית תפעל בשני וקטורים מנוגדים. לחיוב, בזכות העובדה שריבית גבוהה תפחית את ההתחייבויות האקטואריות בביטוחי חיים. לשלילה, משום שריבית גבוהה שוחקת את המניות, מעצימה את הירידות בבורסה וגוררת תשואות שליליות בפוליסות משתתפות ברווחים.
סקטור משמעותי לצרכן נוגע לשוק הצריכה. יצרני מזון כמו שטראוס, שבבעלות עפרה שטראוס, יתאוששו בין השאר בזכות עליית מחירי מוצרי החלב. יבואנית מוצרי צריכה כמו דיפלומט ורשתות קמעונאיות כמו שופרסל, רמי לוי, ויקטורי ויוחננוף, יחוו גם הן דוחות משופרים.
עליית הריבית פוגעת בשווי חברות ההשקעה בנדל"ן ומבנים מסחריים. מעבר לקשיים נקודתיים בחברות כמו ג'י סיטי, ישראל־קנדה, או קבוצת MORE, עלולות חברות נכסים כמו גב ים, אמות, או אלוני חץ לרשום ירידת ערך חד־פעמית בעקבות שערוך נכסים.
אלה הסקטורים המרכזיים המתכתבים עם הריבית והאינפלציה. כמובן שיש לכך השפעה גם על מניות חברות האנרגיה ובראשן דלק, יבואניות הרכב (כמו קרסו) או חברות בנייה לא מסחריות (כמו אזורים או אפריקה מגורים), אבל היא תהיה פחות מהותית.
4. אזרח מודאג
שר האוצר לשעבר אביגדור ליברמן העלה בימים האחרונים הילוך בכל הנוגע להתבטאויותיו הציבוריות. הוא מתייחס למהפכה המשפטית, למעמד החרדים, לסוגיות הביטחוניות, ואיך לא - גם לסוגיות הכלכליות.
במהלך כנס שנערך באמצע השבוע מטעם משרד רואי החשבון פאהן קנה, השמיע ליברמן את תובנותיו בכל הסוגיות, ובראיון ל"מעריב" הוא הרחיב. בתשובה לשאלה על הצגת נתוני כלכלה חיוביים, ובראשם הצמיחה והמדד הנמוך, הוא הבהיר כי "ממש לא מדובר בבשורה. לממשלה הזאת אין תפיסה כלכלית. זו הממשלה הכי אבסורדית שראיתי. עיקר הבעיה הוא עם שתי קבוצות שלא משתתפות בעבודה. במקום לטפל ולהשקיע ביתרון היחסי שלנו, יש תמריצים שליליים ליציאה לעבודה.
"מעלים להם קצבאות, מחלקים תלושי מזון ומורידים להם תעריפים לתחבורה לציבורית. אז למה להם לצאת עבודה. הזרמת 3 מיליארד שקל למערכת החינוך החרדי זה אבסורד".
אז מה יקרה אם לא יהיה שינוי?
"הכיוון הוא ברור, וכך גם אומר בנק ישראל. ללא שינוי לא תהיה ברירה אלא להעלות מסים ישירים ב־16%. יש שאלות הנוגעות לחוסן החברתי. סיירתי השבוע ביקנעם ונפגשתי עם אנשי הייטק. אנשים מתחילים לשאול למה לשלם מסים? האם לעשות מילואים רק כדי לשרת את אבי מעוז או את המשרד למורשת?
"14 מיליארד שקל תקציבים קואליציוניים זה יותר מתקציב ההשכלה הגבוהה. הכל מחולק למקורבים. יש פה אובדן כיוון, ואין קשר לכל המשרדים ליהדות, אלא רק כסף שמחולק למקורבים. זה שוד הקופה הציבורית.
"הכיוונים לטווח ארוך מובילים אותנו לדד־לוק ללא מוצא. כמדינה ציונית אנחנו מממנים יצירת דמוגרפיה אנטי־ציונית. בשנת הלימודים 2028 החרדים, הבדואים והערבים בכיתות א' יהיו הרוב".
איך הדברים באים לידי ביטוי מעשי בשטח? האם זה קשור לרפורמה?
"הנתונים מדברים בעד עצמם. ראה מה קורה עם הדולר, שמתחזק בהתאם להתפתחויות הפוליטיות. יש בריחת משקיעים, ורואים מה שקורה בבורסה. נאסד"ק עלה מתחילת השנה ב־30%, ות"א 35 עלה בכ־1%. במרץ 2023 80% מחברות ההזנק הישראליות נרשמו בחו"ל".
"הפגיעה בכלכלה היא לטווח ארוך. בתקציב האחרון שהגשתי היו השקעות זרות של 42 מיליארד דולר בהייטק. כרגע ההשקעות בהייטק יהיו אולי 8 מיליארד דולר. ההשקעה הגדולה של אינטל קשורה בכלל לאינטל העולמית.
"יש היום רילוקיישן, ואנשים זזים ליוון ולפורטוגל, וזה מתגבר. אין כרגע אקלים נוח למשקיעים, אלא להפך: מבריחים מכאן משקיעים. דיברתי עם מנהלי קרנות זרים ואמרתי 'בואו לישראל, אנחנו עוד מעט חוזרים לשלטון'. הם ענו לי שעם פוליטיקה כזאת ובמצב הנוכחי הם לא יגיעו".
למרות זאת עדיין תוקפים את נגיד בנק ישראל.
"תמיד האשם התורן הוא או שר האוצר הקודם, או הממשלה הקודמת, או הנגיד והמחאה ברחובות. זאת בריחה מאחריות. ההתקפות נגד הנגיד בלתי סבירות ופוגעות בכלכלה ובעצמאות בנק ישראל. פוליטיקאים מהקואליציה מגלים חוסר אחריות מדהים".
אז מה עושים כדי לשנות את המצב?
"הגעתי לאוצר עם 144 מיליארד שקל גירעון, והיינו צריכים להחליט מה חשוב יותר. יש הרבה אסכולות. חוץ מהנתונים המקרו־כלכליים – גירעון, אינפלציה, מאזן תשלומים וצמיחה – אנחנו חייבים ליצור חברה יותר הומוגנית ולחזק את החוסן הלאומי.
"אני רוצה להציל את החרדים מעצמם, אבל הבעיה היא עם עסקנים כמו דרעי וגפני, שמחזיקים אותם כבני ערובה. במקום לתת להם השכלה, מחזקים את התלות של החרדים באותם קיצוניים שמקבלים קצבאות ומביאים פתק הצבעה".
אבל מה רע בלימוד תורה למען עם ישראל?
"זה לא רע, אבל זה בניגוד מוחלט למקורות. לש"ס אין שום קשר ליהדות. איפה כתוב שאסור להיות לוחמים? כל גדולי ישראל כמו דוד המלך ויהושע בן נון היו לוחמים וכנראה יהודים לא פחות טובים מדרעי וגפני. הלל הזקן היה חוטב עצים.
"אין להם קשר לערכים היהודיים האמיתיים. בתפילה כל סוף שבוע חוזרים על המשפט - שישה ימים תעבוד ובשבת תנוח. במערכת החינוך החרדית לא תמצאו מילה אחת על הרצל, ז'בוטינסקי או בן־גוריון. בשום ספר חרדי לא קיימת המילה ציונות".
רבים טוענים שאתה פשוט שונא חרדים, ושעל רקע זה ההתקפות נגדם.
"ממש לא ואין בכלל קשר. חייבים להגיע לכינון חוקה ולהגיע להפרדת הדת מהמדינה. בספר 'מדינת היהודים' כתב הרצל שאנחנו ננהל את מדינת ישראל בחוכמות ובמדע, ואם כהני הדת ינסו להתערב, נדע לכלוא אותם בבית מקדשי האל.
"ההפרדה מחייבת לימודי ליבה חובה. לישראל אסור לממן מערכת חינוך שאוסרת לימודי מתמטיקה, מחשבים ואנגלית. היום בצה"ל משרתים 7,000 חיילים שמותר להם להילחם עבור המדינה, למות עבור המדינה, אבל אסור להם להתחתן במדינה. זה טרלול מוחלט.
"אנחנו המדינה היחידה במערב שאי אפשר להינשא בה מחוץ לממסד דתי, ואם אתה מתחתן בחו"ל, אתה צריך להתגרש דרך הממסד הדתי. העובדה שהרכבת הקלה לא תפעל בשבת זאת טעות מבחינה חברתית וכלכלית.
"אם אין סיבה לפתוח עסקים בבני ברק בשבת, אין גם סיבה לסגור עסקים בתל אביב באותו יום. בשביל זה יש חוקי עזר עירוניים שיקבעו מדיניות בהתאם לצביון האוכלוסייה. המדינה אינה צריכה להתערב. אי־השוויון לא יכול להימשך.
"היום שוהים בישיבות 170 אלף אנשים - 60 אלף עד גיל פנסיה. הכולל והישיבות הופכים למועדון חברתי ששם מדפדפים על תלמוד בבלי ויושבים בחוסר מעש. כשנחזור לשלטון, לא יהיה אפילו פטור אחד משירות".
לאן הולכת המהפכה המשפטית?
"למפגינים אין ברירה אלא להמשיך להרים דגלים. נתניהו, שמבין היטב את ההשלכות של המהפכה, כבר לא יכול לעצור את זה. הוא איבד שליטה. יותר ויותר גורמים בקואליציה דורשים רפורמה וצעדים מעשיים. נכון, לא יספיקו לעשות הרבה עד פגרת הקיץ, אבל לקראת אוקטובר נראה ניסיון מואץ להתקדם.
"אני מאמין במפגינים, הם נחושים ורוצים סוף פסוק לטרלול. המחאה חייבת להימשך. טרלול ההפיכה המשטרית לא נעצר בכנסת. המפגינים והמוחים שיוצאים מהבית הם שעצרו את המהפכה. הפוליטיקאים, כולל אני, נכשלו.
"לאנשי המחאה אסור לחזור לנקודת ההתחלה, אלא להמשיך לצאת לרחובות. הנטייה הטבעית של היהודים היא - בואו נשמור על שקט תעשייתי. אסור. שקט הוא רפש, כמו שאמר ז'בוטינסקי. אין לנו זמן. אנחנו מתחילים להתדרדר, וזה תהליך מהיר".
מה יהיה עם הממשלה? בפורומים עם משקיעים אתה אומר שאו־טו־טו אתם חוזרים.
"יש סיכוי טוב לכך. אתה קורא מה עובר על הקואליציה בזכות המחאה ברחובות. הלחץ של הרחוב מנע את ההפיכה המשפטית. כבר לא יהיה להם רוב בוועדה למינוי שופטים, והם ייאלצו לשנות את חוקי יסוד 'השפיטה' ו'בתי המשפט' וללכת להפיכה משטרית.
"הלחץ להפיכה הולך וגובר, כי הממשלה נכשלה בכל, בוודאי במאבק ביוקר המחיה. גם במשילות ובמאבק מול הטרור היא נכשלה. מה שנותר להם זה ההפיכה המשטרית. לכן חייבים להביא לסיום כהונת הממשלה המטורללת. לקראת סוף 2023 נראה את כל הדרמות שאחרי הבחירות המוניציפליות, ואז הכל יכול לקרות. לא חושב שבן גביר יחזיק מעמד בממשלה. הוא לא יכול להמשיך ככה.
"היו פרסומים כאילו אני לא פוסל שותפות עם ביבי. אז בוא נעמיד דברים על דיוקם. אני לא מאמין לאף מילה של ביבי ולא סומך עליו בכלום. אני לא נגדו בקטע האישי ואין כאן נקמנות פרסונלית ואני לא סוגר חשבונות היסטוריים. אמרתי שאני לא מוכן לשבת בשום קואליציה עם חרדים ומשיחיים כמו אריה דרעי, משה גפני ובצלאל סמוטריץ', אבל אני מאמין בקואליציה ציונית.
"אם ביבי יפטר את כולם, מבחינתי הוא יכול להיות חלק מהקואליציה, אבל יש סיכוי גדול יותר שהמשיח יגיע מאשר שדבר כזה יקרה. מעשית, אין סיכוי שאשב איתו בקואליציה. אגב, לא היו שום שיחות גישוש איתי מהקואליציה".